פסק-דין בתיק ע"פ 9074/12

השופט א' שהם:

1.        לפנינו ערעור וערעור שכנגד על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, ת"פ 1066-05-12, שניתן ביום 31.10.2012, על-ידי כבוד השופט ת' כתילי, סגן נשיא.

           מחמוד אבו אחמד (להלן: המשיב), הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן, כמפורט להלן: תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות (בן זוג), לפי סעיף 380 ביחד עם סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (מקרים רבים); ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין (מקרים רבים).

2.        בית משפט קמא גזר על המשיב את העונשים הבאים: 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו; 6 חודשי מאסר על-תנאי, למשך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא, לבל יעבור כל עבירת אלימות כלפי בת זוג או עבירת איומים; קנס בשיעור של 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו; כמו כן, חוייב המשיב בתשלום פיצויים למתלוננת בסכום של 10,000 ש"ח.

           המשיב וכן המדינה אינם משלימים עם גזר דינה של הערכאה קמא, והם מערערים על מידת העונש בטענה כי יש להקל בו, כעתירת המשיב, או להחמירו, כטענת המדינה.

עובדות כתב האישום המתוקן

3.        על-פי כתב האישום, הכיר המשיב, בן מיעוטים תושב העיר נצרת, בשנת 2006, בחורה צעירה תושבת בית שאן, לאחר שהוא הציג את עצמו "כבחור יהודי ממוצא קווקזי". המתלוננת התאהבה במשיב והפכה לחברתו, והיא המשיכה בקשר עימו, גם לאחר שגילתה את דבר מוצאו.

           לטענת המאשימה, כבר מתחילת הקשר נהג המשיב במתלוננת באלימות והתעלל בה. הוא הכה אותה ללא סיבה, לעיתים תכופות, תוך שהוא גורם לה לכאבים ולחבלות שונות. המשיב אסר על המתלוננת לצאת מהבית ללא אישורו, אסר עליה לצאת עם חברות ולא התיר לה לעבוד במשמרות צהריים וערב, ואף דרש את אישורו לעבודה בשעות נוספות.

           במקרה אחד, מספר חודשים לאחר תחילת הקשר, הביטה המתלוננת, תוך כדי נסיעה ברכב, לכיוונו של גבר שעמד בסמוך, ובתגובה צעק עליה המשיב "מה את מסתכלת, יא זונה?" והכה אותה בפניה. עוד נטען, כי המשיב נהג להכות את המתלוננת, לאחר שהוא עבר להתגורר בדירתה השכורה, החל מחודש אוגוסט 2010. בין היתר, נהג המשיב לתפוס בשערה של המתלוננת, לבעוט בה ולסטור לה, וכן נטל ממנה כספים לצרכיו. למרות אלימותו של המשיב כלפיה, נמנעה המתלוננת מלפנות למשטרה, לאחר שהמשיב אמר לה כי הוא שייך ל"משפחת עבריינים". עם זאת, פנתה המתלוננת, ביום 31.10.2010, למחלקת הרווחה בנצרת עילית והופנתה למעון לנשים מוכות, שם שהתה במשך כעשרה ימים. ואולם, בעקבות הפצרותיו של המשיב; בקשת סליחה ממנה; והבטחותיו כי לא יפגע בה לרעה, נאותה המתלוננת לחדש עימו את הקשר.

4.        במועד בלתי ידוע במהלך שנת 2011, הגיע המשיב לבית הוריה של המתלוננת בבית שאן, על מנת לאסוף אותה לדירתם בנצרת עילית. בראותו אותה, כעס המשיב על המתלוננת על כי היא בחרה ללבוש שמלה, וכינה אותה בכינוי "זונה". בהמשך, החנה המשיב את רכבו בצד הדרך והחל להכות את המתלוננת בתוך הרכב. בצר לה, יצאה המתלוננת מהרכב וניסתה לזרוק אבן על המכונית, כדי להרחיק את המשיב, ואו אז יצא המשיב מהרכב והחל להכות את המתלוננת בראשה. המתלוננת איבדה את הכרתה וצנחה ארצה, וכאשר התעוררה, היא מצאה את עצמה ברכבו של המשיב. המתלוננת ניסתה להזעיק עזרה והתקשרה אל קרוב משפחתה המשרת במשטרה, אך בשל חששה מהמשיב, היא ניתקה את השיחה טרם סיומה.

5.        בתאריך 5.8.2011, נסעה המתלוננת עם המשיב לחופשה בצימר בישוב כלנית. במהלך שהייתם בצימר, חשד המשיב במתלוננת כי היא משוחחת בטלפון עם גבר זר, והחל להכות את המתלוננת בכל חלקי גופה, כאשר היא צועקת לעזרה. המשיב גרם למתלוננת להמטומות בידיה וברגליה, ובשובם לנצרת עילית, הוא אסר עליה לצאת מהבית ואיים עליה כי אם תצא - היא "מתה".

           עוד נטען, כי בחודש אוגוסט 2011, שכרה המתלוננת דירה אחרת בנצרת עילית וגם שם נהג המתלונן להכותה, ולגרום לה לחבלות שונות ולהתעלל בה, וזאת "בתדירות של פעם-פעמיים בשבוע". המשיב אף איים על המתלוננת כי יהרוג אותה אם תתלונן נגדו, ואף הכריח אותה להקליט הודעות במכשיר הנייד שלו, בהן היא אומרת "כי היא הרביצה לעצמה, היא 'זונה' והיא אשמה בכל".

6.        נטען בנוסף, כי בשלושת החודשים שקדמו להגשת כתב האישום, בחודש מאי 2012 "חלה החמרה נוספת באכזריותו של [המשיב] כלפי [המתלוננת]".

           בחודש ינואר 2012, בסמוך לבית הוריה של המתלוננת בבית שאן, הכה המשיב את המתלוננת בתוך הרכב. אחיה של המתלוננת ביקש לחלץ את אחותו מידי המשיב, אך המתלוננת דרשה ממנו שלא יתערב. בסוף חודש מרץ 2012, כאשר המתלוננת ביקשה מהמשיב, שהיה עצבני, להירגע, הוא תפס את פניה בשתי ידיו וצעק לה "תסתמי יא בת זונה, תסתמי" והכה אותה בפניה, דבר שגרם לה לחבלה בפיה. למחרת היום בשעות הערב, החל המשיב להכות את המתלוננת באפה ובראשה עד זוב דם, וזאת לאחר שהמתלוננת הלינה בפניו כי הוא משקר לה בנוגע לעסקיו.

           בסמוך לאחר מכן, התקשר אחיה של המתלוננת אל אחותו ושמע כי היא בוכה, ולפיכך הוא החליט להזמין אנשי משטרה לדירה. השוטרים שהגיעו למקום, הבחינו בחבלות על גופה של המתלוננת, אשר לא חדלה מלבכות, והם הסיעו אותה לתחנת המשטרה. בהגיעה לתחנה, התקשר אליה המשיב ואיים עליה כי אם תתלונן נגדו הוא ירצח אותה, וציווה עליה לעזוב את תחנת המשטרה ולשוב לדירה. המשיב הדריך את המתלוננת כיצד לעשות זאת מבלי לעורר את חשדם של השוטרים, והיא פעלה בהתאם להוראותיו וטענה כי היא עוזבת את התחנה על מנת לקבל טיפול רפואי.

7.        אירוע האלימות האחרון התרחש, לטענת המאשימה, ביום 19.4.2012, כאשר המשיב כעס על המתלוננת כשזו ביקשה לבקר את אחותה, הוא תפס בשערה ומשך אותו בחוזקה. בהמשך, החל המשיב להכות את המתלוננת באגרופיו בפניה, הפילה לרצפה וגרר אותה לחדר השינה. המשיב הגיף את החלונות והתריסים בחדר השינה והפליא את מכותיו במתלוננת, בכל חלקי גופה, עד זוב דם. בשל צעקותיה של המתלוננת, החלו השכנים בקומה שמעל לדירה לדפוק על רצפת דירתם, והדבר עורר את חמתו של המשיב. המשיב צעק לעברה של המתלוננת "יא בת זונה, את אמרת להם משהו" ומשהיא השיבה בשלילה, הוא המשיך להכותה.

           המתלוננת ניסתה לברוח מפני המשיב, אך הוא השיגה וגרר אותה בשנית לחדר השינה, שם המשיך להכותה, ובמטרה להגן על עצמה, המתלוננת נשכה את המשיב בידו, והוא עזב את הדירה. המתלוננת חזרה לבית הוריה בבית שאן, וכעבור יומיים התקשר המשיב לאמה של המתלוננת ואמר לה כי בתה "נסעה בטרמפ עם ערבים והוא לא רוצה שהיא תחזור לנצרת עילית" והוסיף כי "אם היא תשוב לנצרת עילית אני אחסל אותה".

גזר דינו של בית משפט קמא

8.        בגזר דינו, נדרש בית המשפט המחוזי לעדותה של המתלוננת בפניו, שבמסגרתה היא סיפרה כי מאז הכירה את המשיב, היא "חוותה מידו סדרת התעללויות, פגיעות פיזיות ונפשיות, וחוותה ניתוק ממשפחתה ואף מבנה". למרות אלימותו של המשיב כלפיה, היא סלחה לו לעיתים קרובות "בשל אהבתה לו". בית המשפט ציין כי המתלוננת התקשתה לבטא את חוויותיה בעקבות קשריה עם המשיב, וטענה כי היא מתקשה כיום בתפקוד, והיא איבדה את האימון בקשרים זוגיים. לטענתה של המתלוננת, היא ביקשה, לא אחת, לבטל את תלונותיה במשטרה בשל פחדה מהמשיב, ועקב והלחץ שהופעל עליה על-ידי בני משפחתו.